כללי המשחק, וגם- אף פעם לא הכנתי שניצלים

אי אפשר לשחק את המשחק הזה בלי כללים- מה אני מוכנה או יותר נכון מה אני לא מוכנה לעשות. בכל זאת אנחנו מדברים עליי- אחת שלא תעשה דברים משוגעים, מטופשים, שהיא תתחרט עליהם.

אז מה בעצם לא אעשה:

1. שום דבר שיפגע בי פיזית או נפשית, יביא לאשפוז שלי, יגרום לי לאבד את זה. אוקיי אז לא נטעם אקונומיקה בקרוב, גם לא סחוג.

2. שום דבר שיפגע בזוגיות שלי, במשפחה שלי או בחברים הקרובים שלי- אז חילופי זוגות לא רעיון כזה מוצלח.

3. שום דבר פלילי- כאילו... אוף איזה סעיף בעייתי. ג'וינטים וגרפיטי בשנת 2019 לצערי נחשבים לפלילי וואלה אני מתה לנסות את זה (אמרנו סאחי בלטה). התלבטות. ואם כבר ניסיתי- כמה סתומה אני צריכה להיות כדי לבוא ולכתוב על זה פה...? ואם כתבתי את זה פה איפה זה מתנגש עם הסעיפים הקודמים. לא חשבתי שלנסות דברים חדשים יהיה בעייתי כל כך. אבל בינינו אתם מתים שאני אעשן ומתים שאני אעשה גראפיטי והכי מתים שאני אספר לכם על זה. טוב כשנגיע לגשר נחצה אותו. אולי אני אעשה, אתפלל שלא אתפס ואספר לכם על זה אחרי שההתיישנות תחלוף. אין אני כזאת משוגעת, אני שומעת את הסירנות בדרך.

ואז הגיע הרגע הזה:

עצרי הכל. נוי את עפה על עצמך. איזה אקונומיקה? איזה חילופי זוגות? ג'וינטים? פלילי? את? פחחחחח. הצחקת אותי. מצאת לעצמך אחלה זמן לשחק ב-Never. האוכלוסיה השלישית הכי מוגבלת מבחינת זמן, פנאי, אופציות, רצון ויכולת לנסות דברים חדשים בעולם הזה זה אמהות צעירות לילד ראשון. האוכלוסיה השנייה במדרג זה אמהות צעירות לשני ילדים קטנים. את באוכלוסיה הראשונה- הכי גרועה! אמא צעירה לילדה קטנה ובהריון. כאילו בואי תקחי את כל המגבלות של זמן ופנאי (כי את אמא) ותשלבי אותן עם כל המגבלות של יכולת (כי את בהריון) ועכשיו לכי תשחקי Never. אז חצי מהדברים שאני הייתי רוצה לאכול/ לעשן/ לנסות/ לשמוע/ לחוות אני בכלל לא יכולה כרגע כי זה לא אחראי, לא בריא, לא נכון, לא בתזמון. וידוע שתזמון זה הכל בחיים.

אז מה נעשה?

אמרת שתנסי דברים חדשים שלא ניסית אף פעם. את חייבת לתת משהו. להתאמץ קצת. אז הנה אני אומרת את זה: בשבועות האחרונים, מאז הפוסט האחרון- באמת שחיפשתי. חיפשתי משהו חדש, חיפשתי משהו אמיץ, חיפשתי לי Never ולא מצאתי. לא הסתדר. לא הצליח. נכשלתי. אבל אני חייבת לספר על משהו... כאילו, למה התכנסנו לפה? משהו שהוא לגמרי חדש שלא עשיתי אף פעם. אז התעלתי על עצמי, התמודדתי עם תחושת הגועל והלכתי להכין שניצלים. לא, אני לא צמחונית, גם לא קרניבורית, אבל קשה לי עם מאכלים מן החי שנשארו בצורתם החייתית או בשמם המאוד חייתי (עוף, כנפיים, חזה עוף לפני טיגון, כבד, לשון וכדומה). תפסלו, תעצבו ותגישו לי את זה אחרת אני אוכל אותם בשמחה. אבל בצורתם הטבעית- בעעעע. אז נשמתי, נגעתי, חתכתי, שימנתי, טיגנתי, קצת נשרפתי ויצאו לי אחלה שניצלים. יש לי עוד במקפיא אם בא לכם לטעום. ובאמת שאני מבטיחה להמשיך ולנסות להתעלות על עצמי כדי להביא לכם Never שהוא קצת עסיסי יותר משניצל...

וזה הרגע בו אתם הופכים לקוראים אקטיביים! אם יש לכם רעיונות לחוויות/ הזדמנויות/ אירועים/ טעמים/ ניסיונות שאתם חושבים שטרם עשיתי ושבגילי המופלג הגיע הזמן שאתחיל לעשות- כתבו לי. בשביל מה אני מחזיקה אתכם פה?! ואם אתם רוצים להצטרף אליי לחוויה ושנעשה את מה שזה לא יהיה ביחד- זה בכלל יהיה נפלא!

מקווה מאוד לשמוע מכם ומבטיחה לתת קרדיט לכל רעיון מוצלח ובר ביצוע שתתנו לי.

נתראה!

טעם החיים