אף פעם לא הייתי בהופעה של זמר מזרחי

השבוע נסעתי לקניות וזו הייתה הפעם הראשונה שאני יוצאת הרחק מהבית מאז החל סגר הקורונה. פעם ראשונה לבדי. נכנסתי לאוטו, הדלקתי את הרדיו ואז שמעתי אותו - כמו בחלום, כמו אות משמיים, עד שיש לי סוף סוף רגע עם עצמי, הוא שר לי וניגן:

״איפה כל החברות שלך, אני רוצה לראות ידיים…״

Wake Up Call

זוהי תזכורת מעבר שלך - פברואר 2020, פעם, מזמן מזמן, כשעוד היינו מתחבקים עם אנשים, אוכלים מהרצפה בגלל חוק ה-3 שניות ותמיד מעגלים ל-5, כשעוד היינו אומרים וואי מה היינו נותנים לעוד קצת זמן עם הילדים וחולמים על טיסות לחו״ל, כשהעולם עוד היה קצת נורמלי ואני היית המובטלת היחידה - את היית בהופעה של עומר אדם! יותר מזה - הצלחת לגרור את כל החברות שלך להופעה הזו. ואז באו החיים, ומעבר דירה, וחודשיים בלתי נשכחים עם שני הילדים בבית וכך קרה שעד לכתיבת שורות אלו עוד לא מצאתי רגע בודד לפרסם את הפוסט הזה. אז כמו תמיד, עדיף מאוחר מלעולם לא, הנה זה בא!

אתה לא שלמה ארצי

הכל התחיל בפוסט הקודם שלי בו ביקרתי בממלכת החנונים וכתבתי בסופו שעליי לאזן קצת עם הופעה של זמר מזרחי.

איך שפרסמתי את הפוסט קיבלתי תגובות מחברות שישמחו לבוא איתי להופעה של עומר אדם אם רק אי פעם אמצא כרטיסים. מהר נכנסתי לחפש כרטיסים ונחרדתי לגלות את המחירים - 350 שקל ליציע. 350 שקל ליציע. 350 שקל ליציע. כתבתי את זה 3 פעמים כדי שהמחיר המופרך הזה יעבור ויהדהד לכם. עומר אדם אתה לא שלמה ארצי (בשבילי אתה מלך הסאחים), 350 שקל ליציע?

ואז חברים אמרו לי נכון, הוא לא שלמה ארצי. הוא יותר גדול. תגידי תודה כי 350 זה אחלה מחיר להופעה שלו.

נראה לכם! אני? העילאית ומתנשאת אשלם 350 ש״ח להופעה של עומר אדם? עומר אדם יכול לשלם 350 ש״ח להופעה שלי ויהיה גם הדרן. ואז נזכרתי שפעם פעם לפני שהוריי יצאו לפנסיה הם עבדו מאוד מאוד קשה בשירות המדינה ואחת הסיבות לעבוד שם זה הנחות על הופעות של אמנים כמו עומר אדם. אז מצאתי כרטיס ב-150 ש״ח והצעתי לנועה החברה המרימה הראשית שלי להצטרף.

חבורת הקלולולו

תאמינו או לא אבל יש לי חבורה כזו. החברות האהובות שלי מהתואר המיותר במשפטים. עורכות דין שעושות רעש ובלאגנים כמו אוהדים במשחק כדורגל. נועה הציעה שנגיד גם לשאר הבנות לבוא ואני חשבתי אחלה, רעיון טוב, אבל בטח אף אחת לא תרצה לבוא למשהו כזה. הופעה של עומר אדם ועוד ב- 150 ש״ח, מה הסיכוי שהן ירצו? וואלה הן הפתיעו אותי. כולן בלי יוצא מן הכלל אמרו כן, אנחנו בעניין, והתייצבו: נועה, מור, מור, רותם ואפילו גל המלכה שברחה את כל הדרך מאילת כדי לחזות בפלא הזה שנקרא עומר אדם. וכך בלי שזה היה בכלל התכנון, ארגנתי לנו בילוי קבוצתי בהופעה של עומר אדם.

האמת שזה היה ממש קל להזרים אותן, בגילנו המופלג הופעה היא האופציה היחידה בערך שיצא לנו לרקוד וליהנות בחיים האלה. כולן נשואות, אז אין יותר חתונות משותפות לרקוד בהן. כולן עם ילדים או בדרך לשם, אז אין יותר חלקי גוף שאפשר להתעלל בהם. יש פה הזדמנות פז לחזור לימים שהיינו צעירות - גם לפזז ביחד וגם לקום בבוקר שאחרי ולהצטער על זה (אל תטעו, לא על ההנאגאובר, אם כי על הכאבים בגב הזקן והמפורק שלנו).

איפה כל החברות שלך?

הלם תרבות

החוויה האמיתית בללכת להופעה של עומר אדם בכלל לא הייתה ההופעה של עומר אדם. מה שמעניין באמת זה מה שקורה עד שהאורות כבים וההופעה מתחילה. שמעו, חוויה תרבותית שכזו לא חוויתי כבר הרבה זמן.

נתחיל מהדרך להיכל מנורה- כל האזור מסביב להיכל פקוק כאילו מדובר באיילון בחמישי בערב. פתחתי את החלון והבנתי שהמסיבה כבר ממזמן התחילה ושאני לא הוזמנתי אליה. זה כאילו יש תחרות - בכל רכב יושבת חבורה של מעריצים ששומעת בפול ווליום שירים של עומר אדם ומי שמשמיע הכי חזק וצופר בלי הפסקה מנצח. שומע חמוד, אתה נוסע על bmw שחורה עם שני גורמטים ושעון קרטייה, לא, לרגע חשבתי שאתה נוסע למופע פרידה של זובין מטה בפילהרמונית, תעשה טובה לשכנים ביד אליהו וסגור את החלון. עוד בדרך מהחנייה, הליכה של 3 דקות, שמתי לב שכולם צעירים וכולם מתודלקים, הולכים עם הבקבוקי וודקה ביד ומעשנים. ואני? גם אני תדלקתי בבית, שתיתי כוס קפה וסיימתי את שאריות המעדן של הילדה. היכונו היכונו הנה אני באה להרים.

עוד דבר ששמתי לב אליו הוא שיש קוד לבוש שלצערי לא עמדנו בו. לנשים- עקבי סטילטו, גבות דקות דקות דקות משורטטות, גלוס, פאן בשיער, בגד שחור ואקססוריז מנומר. לגברים- בגד שחור, ג׳קט מעור ואם בא להם להקפיץ את הלוק אז גם כיפה שחורה. ואני והבנות? כאילו יצאנו עכשיו מפרק של בנות הזהב, כולן עם סוודרים חמימים ונעימים. מזל שמורצ׳וק באה איתנו ודפקה מנומר וכך הצילה את כבוד החבורה.

קוד לבוש

נכנסו למנורה

אמאל׳ה מה הלך שם, כמה אש ותימרות עשן! כאן מעולם לא שמעו על החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים, להפך, התחושה הייתה שכאן יש חוק הפוך- על כל מבקר חלה החובה לעשן או לפחות להריח ככה. עכשיו מילא אני שאסבול, סאחית, סולדת מעשן בכל צורה שהיא - סיגריות, מדורות, פיח והאוכל שאני מבשלת, אבל יש שתי בנות בחבורה שהן הריוניות, אלוהי מנורה תחוסו עליהן! זה היה בפברואר, אף אחד עוד לא הלך עם מסיכות קורונה וחבל.

עוד משהו שקורה בתוך ההיכל- יש דבר כזה שנקרא חדר שתייה. צמאה? בא לך בירה? יין? משהו לשתות לפני שמתחילה ההופעה? מעולה, כנסי לחדר בגודל של מחסן של כתר שנראה כמו עגלת קפה של עלית שקיבלה שדרוג וקני לך שם בירה במחיר מופקע, הריח של הסיגריות - על חשבון הבית, לשתות מותר אך ורק שם. באוהל אב״כ יש יותר תנועה של אוויר.

אם רק הקירות יכלו לדבר

לקחתי איתי את רותם וברחנו למקום היחיד בכל המקום הזה שהאוויר בו נקי - שירותי הגברים. עכשיו בואו נתעכב רגע על הנושא הזה - למה תמיד יש כזה תור בשירותי נשים? למה נראה לכם הגיוני שאני אעמוד בתור הזה רגע לפני שההופעה מתחילה או בהפסקה של 15 דקות בין לבין?

עוד לא הבנתם שיש בעולם יותר נשים מגברים? ושלנשים לוקח תמיד יותר זמן הבילוי בשירותים? אז אני כבר מזמן הבנתי שלשחות עם הזרם זה לא בשבילי, וקבוע כשאני מגיעה להופעות/ אירועים/ אולמות - אם יש תור בשירותים, חפשו אותי בשירותי גברים. רמת נקיון זהה, הצפיפות אצל הגברים לא קיימת, אף פעם אין מחסור בנייר טואלט ותמיד יש את המבט הנפלא הזה של הגבר שקולט אותי בזווית העין כשאני עוברת לידו במשתנה חדורת מטרה.

אני רוצה לנצל את הבמה הזו בקריאה נרגשת לנשים: אם יש תור, הולכים לשירותי גברים. וקריאה עוד יותר נרגשת למי שבונה את חדרי השירותים במקומות ציבוריים: או שתבטלו את ההפרדה המיותרת הזו או שתבנו יותר תאים לנשים. אתם רק יכולים להרוויח מזה! הנשים פחות זמן בשירותים, יותר זמן במזנון שמוכר מזון במחיר מופקע, יותר כסף לכיסכם. תודו לי אחר כך.

ואחרי שעצרנו ונשמנו קצת אוויר שירותים צלול כאיירוויק, יאללה נכנסים פנימה.

ההופעה

ההופעה עצמה הייתה מושלמת:

במה - ענקית, משוגעת, הישג אדריכלי מדהים שהפסטיגל קטן לידו.

סאונד ותאורה - מדהים, מדהים, מדהים! האמת שאין לי שום הבנה בסאונד ובתאורה, מבחינתי גם כשהסאונד והתאורה גרועים הכל נשמע לי ונראה לי אותו הדבר אבל אם בעלי וגיסי היו פה, אני מתערבת שהם היו אומרים וואו.

אורחים- דואט אורח גם של שרית חדד וגם של עמיר בניון שהיה נראה כאילו הם באו לבייביסטר על האחיין.

מסך ענק- סוף סוף היציע לא מרגיש כמו יציע ואני יושבת עם התחושה המופלאה הזו שיכולתי לראות את ההופעה הזו גם בטלוויזיה בבית.

ועומר אדם אחד- חמוד, סוחף, מרים וכריזמתי (אבל אל תעשה לי ילד, יש גבול).

שלושה במחיר אחד

לסיכום:

בשירים השמחים רקדתי, בשירים השקטים נימנמתי אבל בעיקר הקשבתי. עומר אדם כפרה עליך אתה באמת עילוי. אבל איך לומר זאת בעדינות - זה ממש לא אתה… זה יותר השירים שלך. מי שכותב ומלחין לך אותם הוא גאון שפיצח את נוסחת הפלא לכתיבת שירי פופ מזרחית מוצלחים, ומשם השמיים ביד אליהו הם הגבול. אז תדע לך, שגם אני פיצחתי את הנוסחה, וגם אני יודעת לכתוב שירי פופ מזרחית מוצלחים, ואם רק תיתן לי הזדמנות כולם יעשו לנו כבוד ויתחילו לרקוד. והנה רק דוגמא, כתבתי לך שיר במתנה:

פרח מזהב

מילים: נ. שביט

עיוני חיים שלי, פרח מזהב,

מחזר אחרייך, נשבר לי כבר הגב

את יפה כמו דוגמנית שיוצאת מהג׳ורנל,

רק מבט אחד ממך, אני טס אל החלל

אמרת שאת בדרך לארוחת שישי,

איך זה עוד סופ״ש ואת כאן לא איתי

שתדעי לך שהלב שלי מפוצץ מאהבה,

חזק כמו בסטיונר בשוק צועק לך אהובה

את ואני זה זיווג משמיים,

אחד ועוד אחד ביחד זה שניים

חולם על מה שנוכל להיות,

יפה וחיה, כמו באגדות

כמו זוג של יונים, מתהלכים במדרכות,

עם הסלפי של שנינו על מחזיק המפתחות

נלך יד ביד ונגיע לים

נשתה יחד בירה ונאהב לעולם.

אתם תראו, יום יבוא וזוגות יכנסו לחופה עם השיר הזה…

היה אדיר, היה כיף, אבל בעיקר הודות לחבורת הקולולו המדהימה שלי שלא משנה מה נעשה, כל עוד לא נדבר על פוליטיקה, הזמן איתן הוא קסם 3>

אנוכי, נועה ועוד אחד בשחור שלא הוזמן לעלות על הבמה