אף פעם לא הייתי בלונדינית

כמה שאני התגעגעתי! וואו איזה שנתיים אלה היו, מה לא עברתי- קשיים, משברים, מחסומי כתיבה, נסיונות כואבים, אסימונים שנופלים, התנסויות בכתיבה אחרת, במקומות אחרים, בסגנונות שונים. אם נסתכל רגע לאחור, אפשר לומר שבגדול מאז פרסום הפוסט האחרון פה, הייתי יותר ימים בבית עם הילדים מאשר עם עצמי, ועד שהם סוף סוף היו באיזושהי מסגרת אני הייתי עסוקה בלשקם את מה שנהיה מהבית וממני. כשכל הכיף הזה הסתיים התחלתי לעבוד במקום חדש ואם אפשר להאשים מישהו נוסף אז בואו נאשים גם אותו על שהוא שואב ממני את מרבית השראת הכתיבה שלי אבל גרוע מכך- את הזמן הפנוי שלי (מזל שזה מקום שאני אוהבת).

הרבה פעמים בתקופה הזו חשבתי שהנה - אני חוזרת לכאן לבלוג ואיכשהו כל פעם תירוץ אחר עצר אותי: אין לך זמן, זה לא מתאים, זו תקופה קשה, שחררי. התירוצים האלה לגמרי מתאימים גם למי שאני היום אבל איכשהו, בנקודת הזמן הזו, קשה לי לשחרר. משהו בי הבין שלעולם לא יהיה לי זמן שהוא באמת טוב לכתוב פה וזה קצת עכשיו או לעולם לא…

אז החיים קצת חזרו למסלול (עד העונג הבא), בדרך קיבלתי כמה כאפות מצלצלות, למדתי עוד כמה שיעורים כואבים, העולם איכשהו חוזר לקדמותו והנה הוא שוב מאבד את זה, ובמשך שנתיים אספתי מלא התנסויות חדשות שאני אני יודעת שממש חבל, אבל לא, אני לא הולכת לכתוב עליהן פוסטים. מה שכן, בכזאת אווירה של סוף העולם- אין ספק שאני צריכה לתת מקום של כבוד לבלוג זה. השנתיים האלו הביאו איתן מלא קלישאות נכונות:

צאי מהבית נוי, תאספי חוויות וזיכרונות, תעשי דברים חדשים, תתנסי, תחווי, תטעי, תפגעי, תתמודדי, תלמדי, תהיי, תשפיעי, תעשי ובעיקר- תחיי. אז הנה אני חיה ורק פעם אחת, אז החלטתי שאין מצב שאני מסתכלת אחורה עכשיו ואומרת לא הייתי ולא עשיתי. בטח לא בדברים קלים לביצוע. לצבוע את השיער לבלונדיני - קטן עליי! להסתובב בעולם עם ראש צהוב- על זה נצטרך קצת לעבוד.

"אם את יכולה לחלום על זה, את יכולה לעשות את זה"

הבן של השכנים

מאיפה בא הרעיון הזה לצבוע לבלונדיני אתם שואלים? מהבן שלי כמובן. אי שם לפני שנים רבות, בשנת 2019 ילדתי את בני השני. עכשיו בגלל שעל לידה ותינוקות אין פתקי החלפה ומה שיוצא זה מה שיש, אני כבר הבנתי - בזמן הריון אסור לי לדמיין. לא איך הילד יתנהג, יהיה, ישחק, יגדל להיות ובטח ובטח לא - איך הוא יראה.

במקרה הגרוע הכי גרוע הוא יקבל את האף שלי ושיהיה לו בהצלחה, זה קשה אבל לומדים לחיות עם זה, ובמקרה הטוב הוא יקבל את הגומות של בעלי. מבחינת עיניים ושיער כנראה שהצבע יהיה חום. ונכון, יש במשפחה שלי כמה ג׳ינג׳ים שהפתיעו ממש בעוצמה שלהם, לכל אחד מאיתנו יש אחים עם עיניים בהירות וסבתא אחת בלונדינית. אבל בינינו, גם אם הגן הזה קיים? מה הסיכויים שהוא יתפוס? וגם מה זה משנה? העיקר שיצא בריא.

ואז הגיע הרגע- הבן שלי נולד, בריא טפו טפו טפו, מתוק מתוק ונראה בדיוק כמוני. עיניים חומות, שיער חום, אפס הפתעות מצד הגנטיקה. עד כה סבבה לגמרי. כל החודשים הראשונים לחייו שמעתי רק "יו נוי איך הוא דומה לך", "בול את!" "אחד לאחד". זה היה ממש נחמד!

ואז קרה משהו, אין לי הסבר איך. נשבעת שלא הייתה כל התערבות חיצונית לנושא. לא שפכתי עליו מי חמצן, לא התזתי עליו סאני, לא החלפתי אותו בסניף איקאה הקרוב לביתי. אי שם, בגיל 7 חודשים הוא התחיל לפתח רעמה בלונדינית! מה לעזאזל תינוקי? נולדת עם שיער חום! זה אמור לעבוד הפוך - קודם נולדים עם צבע שטני ואז הוא הופך לחום. לא נולדים עם חום ואז הופכים לפלטינה. זה נוגד את כל חוקי הטבע והסיפורים של ״פעם הייתי בלונדיני והיום אני בכלל מקריח״. כנראה שיש אנומליות שגם טובי המדענים לא יצליחו להסביר. וכך הגנים הפולנים הפתיעו אותנו בגדול ואני מסתובבת לי בעולם עם ילד שוודי ועם רצון עז להיות אפילו עוד יותר דומה לו. אז התלהבתי והחלטתי ללכת על זה- אני הופכת לבלונדינית!

And it was called 'Yellow'

מה יגידו השכנים

כיאה לאישה שמחפשת קבוע חיזוקים מהסביבה הקרובה שלה, שיתפתי את המשפחה והחברות הקרובות שלי על המהלך. להלן מצעד התגובות:

״אל תעשי את זה״

״את משוגעת שאת עושה את זה״

״ואם זה לא יתאים לך?״

״אני לא רואה איך זה יתאים לך״

״את תהרסי את השיער שלך!״

״לא חבל?״

״למה את עושה זה לעצמך״

״משעמם לך אהה?״

״אל תעשי את זה!״

עכשיו אני ממש יכולה להבין איך שינוי חיצוני גדול יכול להשפיע על אדם מסוים. איך הוא יכול להפחיד, לבלבל, לרגש, לשמח. אבל רק על אותו אדם שעושה את זה. מה אכפת לכם סביבה יקרה שלי שאני הולכת לצבוע את השיער? למה? כי זה בלונדיני? יש איזו חוכמה נסתרת שאני לא מצליחה להבין? לא הצלחתי להבין איך זה משפיע עליכם? באיזו נקודה כואבת זה נוגע לכם? לא זכור לי שהתייעצתם איתי כשאתם צבעתם, גזרתם, ניתחתם, קעקעתם, השלתם, שיניתם משהו. עשיתם וזהו. את השינוי שלכם אני הייתי צריכה לקבל כמו שהוא. אם חשבתי שזה מכוער או יפה זה לא ממש שינה משהו… עשיתם את זה בכל מקרה, אז איך עכשיו זה משנה לכם? למה כל כך דחוף לכם להניע אותי מזה? זה שיער… רק שיער. לא יצא טוב אני אגזור אותו והוא יגדל. ואז שוב פעם אגזור אותו והוא שוב יגדל. ושוב. וחוזר חלילה. אם הבלונד לא יהיה טוב, נחשו מה אני אעשה? נכון! אני אגזור את השיער. או אצבע אותו. או אשים כובע. מחקרים בדקו ומצאו- אף אחד מהנ"ל לא אמור להשפיע עליכם.

אז בלונדינית. איזה טירוף איתי. החלטתי ללכת על זה אבל כדי שאני אצליח להתרגל לעצמי הייתי צריכה להתכונן. את לא קמה בבוקר אומרת לעצמך אני רוצה להיות בלונדינית והולכת לספר. צריך לבחור ספר, צריך למצוא גוון, צריך לחרוש בפינטרסט אחר נשים בלונדיניות מתולתלות כדי להבין שאני רוצה בלונדיני כמו שירי מימון אבל רגע לשירי מימון יש שיער חלק, אני מתולתלת, אז כמו שאקירה. רגע באמת השוות את עצמך הרגע לשאקירה? אז לא שאקירה. אז ביונסה? רגע באמת השוות את עצמך הרגע לביונסה? נשמה את לא בכיוון. אתי אלון? עוד לא צבעת וכבר שורשים של נווה תרצה? בסוף לא נותרה לי ברירה והחלטתי ללכת על משה דץ והכבשה שושנה כהשראה, כי אני לגמרי מאמינה שחשוב להיות כנה עם עצמך.

עתידות: את הולכת להנות יותר!

טיפ לחיים: לא מסרקים תלתלים!

האמת שהכותרת של הפסקה הזו לא הכי קשורה לתוכן שלה אבל אני חייבת שזה יהיה כתוב איפשהו ולאט לאט העניין הזה יחלחל לכל מי שאי פעם ניסה/ינסה לסרק אותי. השיער שלי זו אחת ממערכות היחסים היותר מורכבות שהיו לי בחיים. תסכים איתי כל מתולתלת ששנים לוקח לך לעבור מהרגע שהבנת עם מה את צריכה להתמודד ועד שאת מבינה איך מתנהלים נכון עם הרעמה הזו שיש לך על הראש. ואתם בטח חושבים שזה קל, שיש חוקיות. אז לא… ממש לא! אצל כל מתולתלת זה אחרת. כל רעמה דורשת יחס אישי ואחר ולכל מתולתלת יש את השיטות שלה שעובדות לה הכי טוב עם השיער שלה. אצלי זה התחיל אי שם בגיל ההתבגרות שהייתי צריכה לראשונה להתמודד הדבר הזה שמתרחש לי על הראש. זה היה נורא. כל שנה מכיתה ז׳ עד יב׳ ניסיתי משהו חדש וזה תמיד היה נראה רע, מה הפלא שלא היו לי אז חברים. ואלוהים כמות הזמן והחומרים שהייתי מבזבזת על טיפוח השיער - מוסים וקרמים ולא יוצאת עם שיער רטוב ויוצאת רק עם שיער רטוב, וכן לחפוף ולא לחפוף ורגע בואו נתכנן יציאה לפי מתי חפפתי. ורק אסוף ורק שביל באמצע ורק שביל בצד ורק פזור ורק בירח מלא ורק בשנת הנמר הסיני. אם הייתי יודעת אז מה שאני יודעת על השיער שלי היום הייתי חוסכת לעצמי כל כך הרבה רגעי תסכול ועצבים ובכי. והיו לי גם צבעים משוגעים כיאה לנערה מתבגרת - קצוות בלונדיניים, שיער אדום, שחור, סגול, ורוד. זה היה כיף, זה היה שונה, אבל בלונד? הכיוון הזה מעולם לא עבר לי בראש.

רבותיי, מהפך!

אני יודעת שכתבתי שהסיבה העיקרית שאמרתי יאללה בואי תהיי בלונדינית היא הבן שלי, אבל יש עוד סיבה, מציקה לא פחות שהבלונד יודע לחפות עליה היטב- שערות לבנות. אני אמא ל-2 קטנטנים שחיה על כדור הארץ + חיה בין השנים 2020-2022. תראו לי אמא אחת שאין לה שיערות לבנות ואני אגיד לכם לוודא שהבחורה לא ביונית. אין מצב! שיער לבן זה סימן היכר שאומר: את אנושית. עכשיו לי אין בעיה בכלל עם שיער לבן, שכחתם שגדלתי במוטק'ה… אני מתה על נשים כסופות, זה מהמם בעיני! מתי זה כן מפריע לי? כשכל השיער שלי חום ויש לי שערה אחת בודדה שהחליטה לעמוד דום ולהזמין את חברותייה הלבנות שלה בלילה אחד להצטרף. בבלונד פחות רואים, על רעמה של תלתלים פחות רואים. אז עשיתי מחקר שלקח לי יותר מידי זמן, ומצאתי ספרית מהממת שלקחה ממני יותר מידי כסף והייתי מספיק אמיצה לעשות את הצעד! הגעתי אליה למספרה לטיפול 10,000, הכנתי אותה מראש שמדובר במהלך ענקי ומפחיד והיא עפה על האתגר להפוך אותי לבלונדינית. היא אפילו הגדילה לעשות והושיבה אותי עם הגב למראה כדי שההפתעה והמהפך יהיו כל כך מרגשים ובלתי נשכחים. וישבתי שם שעות, וקלטתי שידורים מסיני עם כמות הזמן שישבתי עם הנייר כסף על הראש, ועשיתי צילומים של לפני, וממש חיכיתי וציפיתי וקיוותי לאחרי שהולך להיות מדהים ו...... אכזבה. מרימה את הראש, מסתכלת במראה- כן כן אני עדיין חומה. עם גוונים הורסים כן? אבל חומה. הספרית בעננים חושבת שהצליח לה, ואני? אני יוצאת מהמספרה, מנסה לשכנע את עצמי שזה בלונד, פוגשת חברות ושואלת אותן "איך יצא?" והן עונות לי - מהמם ממש אבל בלונדינית את ממש לא.

אם זה נראה כמו ברווז, הולך כמו ברווז ועושה קולות של ברווז - זה שיער מאוד חום .

מה בלונדינית את ממש לא? יש לי בלוג לכתוב, יש לי התחייבות למלא! יש לי שיערות לבנות לכסות! אז הלכתי שוב, הפעם לספרית אחרת. ושוב ביקשתי- תעשי אותי בלונדינית. ושוב יצאתי עם גוונים, ושוב אמרו לי - זה יפה, אבל חמודה זה לא זה. כמעט זה, אבל לא זה. מה כבר ביקשתי? שיבואו אנשים ויתארו אותי הם יגידו "מי נוי? כן אנחנו יודעים מי זו, זאת הבלונדינית המהממת הזו". באסה, כנראה שנגזר עליי להיות אך ורק נוי המהממת.

ניסיון שני, תוצאה: אמא אדמה

רק לא בלונדינית

לסיכום... כל החיים שמעתי שלהיות בלונדינית זה מדהים, שבלונדיניות נהנות יותר. אבל בסוף, אחרי כמעט שנה עם רעמת גוונים בהירים על הראש הבנתי שאני לא באמת בלונדינית ויותר מזה- שאני לא באמת נהנית יותר. אז החלטתי לחזור לשורשים באמת, קניתי צבע ביתי בסופר פארם, חזרתי לחום כמו שברא אותי הטבע ואני יושבת ומחכה לשערה הלבנה הראשונה שתבוא ותקרא לכל החברות שלה. ובשביל האירוניה- כל מי שראה אותי השבוע אחרי שצבעתי צעק עליי "מה זה? מה עשית? את כבר לא בלונדינית!" באמת שהפסקתי להבין...

בזוית מאוד מסוימת ובתאורה מאוד מסוימת אני מצליחה להבין על מה הם מדברים...

ועכשיו- עצרו הכל! עצרו! כבר באתם עד לפה. כבר רציתם לראות מהפך, ציפיתם שאעלה תמונה שלי בגרסת מרלין מונרו, ואם הגעתם עד לכאן הבנתם שזה כבר לא יקרה. אז כדי שלא תצאו מכאן בהרגשה של אין חדש תחת השמש ולמה קראתי את כל זה אם את נראית בדיוק אותו הדבר. אני רק שאלה: מתי אי פעם ראיתם אותי עם שיער חלק?

שם למטה

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

ואם יש לכם רעיונות ל-NEVER שמתאים לאמא קשת יום שחייה בשנת 2022, תציעו לי! מי יודע, אולי אמצא לי זמן לכתוב אותו עד 2024.

מאיפה היא מוכרת לכם? גל גדות... בגלל המשקפיים קשה לכם לראות