אף פעם לא עשיתי דיאטה

״אף פעם לא עשיתי דיאטה. וגם אף פעם לא אעשה״. (נוי, 2012).

נו מה… ב- 2012 הייתי עספורה, בלי לידות, בלי אוכל מנחם, בלי אוכל מעורר, בלי אוכל במקרר, אז כמובן שהרשיתי לעצמי להגיד דברים כאלה שהייתי צעירה. היום אני כבר לא צעירה (צעירה זה עניין יחסי) אבל אחרי 2 לידות הגיע הזמן שאני, נוי שביט- אעשה דיאטה.

נחזור רגע אחורה- למה לא הייתי פה?

ילדתי. זה אומר שני דברים:

1. המחליפה שלי בחופשת לידה קיבלה את המחשב שהיה לי מהעבודה ונותרתי ללא מחשב. יש לי מחשב נוסף בבית אבל המהירות תגובה שלו היא 16 שניות בין לחיצה ללחיצה. נסו אתם להשתמש במחשב כזה לכתיבה. מוזמנים לנסות את זה בבית- לחצו על הכרום ואז חכו 16 שניות ותראו איך בלחיצת כפתור מאוד ארוכה הרצון שלכם לחיות בין רגע יעלם.

2. ילדתי. באמת אני צריכה להסביר כמה זמן ואנרגיות האפרוח המהמם הזה יונק ממני? השינה שלי ממש ממש גרועה, אני עייפה תמידית, כאובה ועצבנית וכמובן שהאפרוח רוב הזמן עליי. אז עמכם הסליחה שלא הייתי פה, עכשיו תטפחו לי השכם על שפינתי זמן בשעת לילה מאוחרת כדי לכתוב. מה שכן- עברו כבר כמעט 3 חודשים מאז הלידה, הנסיך הקטן גדל ומקבל קצת שגרה ואני חייבת לחזור לכתוב כדי להמשיך לתרגל את שריר המוח שהתאדה בלידה.

אבל שלא תגידו שלא עשיתי כלום, הנה בריף קטן של כל ה- “never” שהספקתי לעשות בשלושת החודשים האלה:

- אף פעם לא הייתי במלונית - אין ספק שאחרי הלידה הראשונה בה הייתי במחלקה, לעלות למלונית של איכילוב אחרי הלידה השנייה הייתה חוויה מתקנת ומדהימה שאני ממליצה לכל יולדת בארץ. לא תשמעו הרבה נשים שאומרות ישר אחרי הלידה שבא להם שוב ללדת אבל בחיי שבא לי שוב רק כדי להגיע למלונית. הצעתי לבעלי שאת אחת מהחופשות שלנו בארץ נעשה שם. השירות מושלם, החשיבה על הפרטים הקטנים מדוייקת והאוכל- אוי האוכל… אמאל׳ה! זה יקר? כן. אבל שווה כל שקל… אם כבר להשקיע בעצמי אז רגע אחרי הלידה.

- אף פעם לא השתינו עליי בקשתֿ, לא החלפתי טיטול לבן ולא ראיתי ברית במו עיניי - כל כך הרבה נסיונות חדשים ומרגשים האמהות מביאה איתה! האמת שהכל קרה חוץ מלראות את הברית במו עיניי. כל האירוע עמדתי בצד ועצמתי עיניים. ולא, לראות ברית במו עיניי ממש לא מצטרף ל- to do list שלי.

- אף פעם לא שמרתי על 2 פעוטות במקביל - איחלתי לעצמי הרבה בהצלחה. 3 חודשים אחרי ואני עדיין אחוזת אימה כשזה קורה.

- אף פעם לא היה לי מק - אחרי העוגמת נפש של המחשב עם ה-16 שניות זמן תגובה הגעתי למסקנה שמגיע לי טוב מזה. הכי טוב שיש. מה הכי טוב שיש? מקבוק כמובן. אז חזרתי לזרועותיה של אפל ועכשיו הכל מהיר וקל בגזרת הטכנולוגיה. להיות עילאית ומתנשאת מעולם לא הרגיש טוב יותר.

ועכשיו לדיאטה:

ילדתי באוגוסט, ספטמבר- אוקוטובר היו חגים (ורק משוגעת שאוהבת להיכשל מראש תתחיל דיאטה בתקופה הזו) כך שגם אני כמו כולם חיכיתי לאחרי החגים והכרזתי לכל מי שרק רצה לשמוע: ב- 1.11 אני מתחילה דיאטה. עכשיו שמעו סיפור- באמת שמעולם לא עשיתי דיאטה. היו לי שתי תקופות בחיי בהן עליתי הרבה במשקל וזה היה אי שם ב-2008 וב-2009 כשיצאתי למחנות קיץ של הסוכנות היהודית בארה״ב ושם הייתה תחושה מסביב של אכול כפי יכולתך. מי שיאכל הכי הרבה ינצח, כשהפרס הוא קינוח כמובן. אכלתי בקייצים האלה כאילו לא ראיתי אוכל מימיי וכך גם נראיתי כשחזרתי. אבל גם אז לא עשיתי דיאטה כשחזרתי. אכלתי רגיל והתחלתי לעשות מלא ספורט, ככה חזרתי למשקלי הרגיל. שנה אחרי זה עברתי לעיר, התחלתי ללמוד, גרתי לבד, אני שונאת לבשל והנה לכם - סטודנטית מורעבת שאוכלת רק בסופ״ש כשהיא באה לאמא. איכשהו לאורך השנים המשקל שלי נשאר די מאוזן עד להריון הראשון. בהריון השני עליתי יותר מבהריון הראשון ואז הבנתי שאולי נחוץ פה שינוי (״אומר הספר…״).

מה כל כך הפריע לי דווקא עכשיו? העובדה שאני הפסקתי לאהוב לעשות שופינג לעצמי (פעם זה היה הבילוי החביב עליי), העובדה שכל הבגדים בארון שלי לוחצים לי על הבטן, על החזה ועל החיים, העובדה שכל הבגדים שלי בצבע כחול או שחור, העובדה שאני כבר כמה חודשים טובים אחרי הלידה ואני עדיין לובשת בגדי הריון. אבל בינינו מה שהכי הכי הכי הציק לי זו גיסתי. המניקאית הזאת ילדה שבועיים אחריי ונראתה שבוע אחרי זה כמו שאני נראיתי ביום החתונה שלי. מה נסגר? איך אני אמורה להסתובב בעולם/במשפחה כשהיא בסביבה? זה לא פייר!

ואז אמרתי לעצמי- הגיע הזמן שאקח את עצמי בידיים.

אמא חוזרת לג׳ינס:

ואז זה קרה- גיליתי את קבוצת ״אמא חוזרת לג׳ינס״ בפייסבוק (מבית ״עושות שינוי״). אני בכלל שמעתי עליה כדוגמא לקהילה חזקה ומוצלחת בשיחה שהייתה לי על קהילות עם קולגות, אז הצטרפתי והרגשתי כאילו היקום זימן לי אותה. 18,000 חברות בקבוצה שכל הפוסטים בה הם מתכונים, תמונות של בנות מהשעת כושר שלהן ותמונות מדהימות של נשים לפני ואחרי השינוי שהקבוצה עשתה להן. בלי לחשוב פעמיים נרשמתי לסדנה שמתחילה ב-1.11.

מה קורה שם בסדנה? את מקבלת תפריט וצריכה לאכול לפיו, עולים המון סרטוני כושר והדרכה ובעיקר מסגרת מהממת של טיפים ותמיכה למי שרוצה באמת לרדת בסיוע הקבוצה.

עבר שבוע מאז שהתחלתי:

וואו איזה שבוע קשה! יש לי הרגלי אכילה זוועתיים! מבחינתי 6 עוגיות 37% זאת ארוחת ערב לגמרי לגיטימית. אני גם בחופשת לידה למי יש זמן לאכול נכון?! שלא לדבר על לעשות ספורט….

אבל שמתי לעצמי יעד ואני הולכת לעמוד בו! ולא, היעד שלי הוא לא לרדת במשקל, היעד שלי הוא להיות לחזור למכנסיים שלי (או להיות יותר רזה מגיסתי) וזה ממש לא תלוי במשקל שלי, זה תלוי בתחושה.

אז מה קרה לי השבוע? לא אכלתי שום דבר שיש בו סוכר (שוקולד, עוגיות, עוגות, לחמניות וכד׳), אכלתי ועודני אוכלת 3 ארוחות מסודרות ביום ו-3 ארוחות ביניים, אני ממשיכה עם הפילאטיס ואפילו עשיתי 3 סיבובי ריצה בשכונה ושרדתי כדי לספר. חוץ מכל אלה גם איבדתי את הרצון שלי לחיות, החיים שלי בזבל ובא לי למות. אני לא יוצאת לאכול בחוץ כי אני לא רוצה להתפתות, אני כל היום רק מסניפה מאכלים אהובים ושרה להם סרנדה מתחת לארון במטבח.

אבל היי, ירדתי 3 קילו. יש לי מטרה נגד העיניים ואני הולכת לעמוד בה! אני עוד אכנס למכנסיים הישנים, עוד אהנה מקניית בגדים, עוד אהיה רזה מגיסתי!

בינינו, אני בכלל לא חושבת שזאת דיאטה, זה שינוי הרבה יותר דרמטי- זה חישוב מסלול מחדש, שינוי באורח החיים: ספורט ותזונה נכונה, ככה צריך תמיד להתמיד. בלי משקל יעד, בלי נקודת סיום, הגוף שלי הוא מקדש ועליי לשמור עליו. כי רק אחרי שכל זה יקרה, וכשהשינוי יהפוך להרגל אוכל באמת להגיד- ״אני? אני רק עשיתי שינוי באורח חיים. אני אף פעם לא עשיתי דיאטה. וגם אף פעם לא אעשה״.

הזמנתי רק קפה, קיבלתי עוגה. עמדתי בזה בגבורה