אף פעם לא הייתי טבעונית

גם השבוע התנסיתי במשהו חדש שלא עשיתי ולא הייתי מעולם: הפכתי לטבעונית.

אתם בטח חושבים, יופי, סוף סוף Never לא מפחיד, לא כואב, לא מסוכן. אז כאן אתם טועים. הפחידה אותי המחשבה שאצטרך לברור מה אני מכניסה לפה במשך שבוע שלם, כאב לי הראש רק מלחשוב על כל יום שיעבור בו הגוף שלי לא יקבל את מנת השוקולד חלב שלו ואני מסתכנת במבט מזלזל וזועם מצד החברים שלי על ההחלטה האמיצה שלי. כרגיל, חיה על הקצה.

כשחושבים על זה, אני ממש מתאימה להיות טבעונית -

-הם קצת מוזרים - אני קצת מוזרה (ובהזדמנות זו - רוצים להגיד למישהי שהיא מוזרה ועל הדרך להחמיא לה? מהיום אמרו: ״את מיוחדת״).

-הם לא אוכלים בשר - תזונת הבשר שלי היא די דלה ובסיסית ואני לגמרי יכולה לחיות בעולם בלי בשר. לא נרשם פה קושי מיוחד.

-הם לא צורכים מוצרי חלב - עם השנים הגוף שלי פחות ופחות יודע לעכל לקטוז ואני גם ככה שנים חיה על חלב שקדים עוד לפני שזה נהיה מגניב אז לא ביג דיל.

-הם לא נוגעים בדבש - גם אני לא. כאילו חוץ מבראש השנה כי זה קטע וגם פה ושם בחורף כשכואב הגרון. אבל אני מודה שאני לא מבינה למה טבעונים כל כך מתנגדים לדבש?

מה עשה להם הדבש? בסדר נו בגלל הדבורה, אבל מה נסגר? מאיפה כל האמפתיה הזו שיש לכם אליה? נכון היא עובדת קשה ועוד מעט היא תיכחד, אבל בואו, לא שמעתי אתכם צועקים את זעקת הילד הבנגלדשי שעובד קשה לא פחות וגם הוא על סף הכחדה בזמן שהוא מייצר לכם את הבגדים שאתם לובשים. מה זה המוסר הכפול הזה ועוד לטובת הדבורה? חברים זו רק דבורה, זה חרק, חרק שקיבל מיתוג מצויין. בינינו דבורים הן כמו יתושים רק יעילות יותר, גדולות יותר והעקיצות שלהם כואבות הרבה יותר. טבעונים יש לכם מספיק מגבלות באמת, שחררו את הדבש.

-הם בעלי נטייה לאכול לאחרים את הראש - אני באמת צריכה להרחיב?

רק חסר לי לצפות בהרצאה של גארי יורופסקי וזהו אני מסודרת, זה לגמרי יכול לעבוד. החלטתי להתחיל ביום ראשון, לתת לזה שבוע, ומי יודע - אולי באמת בסוף אהפוך לטבעונית!

יום ראשון דיכאון

היום הראשון בשבוע הטבעונות שלי התחיל ממש סבבה. התחלתי את הבוקר בשקילה. משום מה חשבתי שאם אני טבעונית עכשיו אולי גם ארד במשקל קילו או שניים (טעות!) , וזו יכולה להיות סיבה מעולה לגרום לי לאמץ את אורח החיים הזה. קוראיי האדוקים בטח זוכרים שעשיתי דיאטה אי שם בנובמבר שעבר. משהו אחד שלקחתי איתי מאז אותה תקופה שחורה ומדכאת הוא לפתוח כל בוקר בשייק פירות בריא. חשבתי לעצמי איזה כיף, זה גם טבעוני, אני על דרך המלך לטבעונות. לקחתי את השייק איתי ונסעתי לעבודה בתל אביב (כן כן, התחלתי לעבוד, זה עדיין בחיתולים, בטח תשמעו על כך בקרוב). הגעתי לתל אביב אהובתי וחשבתי לי- מדהים, אני במעוז הקולינריה והטבעונות של ישראל, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות באוכל, גם כשיש קורונה, גם כשהכל סגור, גם כשטבעוני, פה תמיד אהיה שבעה. בצהריים היה לי ברור שאני מזמינה לי אוכל מ-Wolt והתלהבתי להיכנס לאפליקציה ולחפש דווקא את המסעדות הטבעוניות שמעולם לא היה לי איזשהו עניין בהן. נכנסתי למסעדה הטבעונית הראשונה שמצאתי באפליקציה, התגברתי על הפחד והזמנתי לי מאסלה דוסה - קרפ הודי מלא בירקות ועדשים מבית קפה שנקרא אנסטסיה. תראו אותי כזאת ויגן פרינדלי!

!ויגן פרידנלי

כל היום עבר די בסדר אבל ידעתי שהנפילה הגדולה תהיה לקראת השעה 14:00 בשלב המתוקים עם העייפות שתיפול עליי. לא תכננתי לי מראש משהו מתוק וטבעוני והייתי צריכה להגיע לשעה הזו כמה שיותר ערנית. אז שתיתי קפה שחור ואחר כך עוד קפה שחור ועוד הפוך עם חלב שקדים ונסעתי הביתה אנרגטית כמו תינוק בשעה 4:00 לפנות בוקר שההורים שלו צריכים לקום ב6:00. הגעתי הביתה פינקתי את עצמי בתמר ובכיתי על מר גורלי.

אני מכורה אני גמורה אבל רואה נכון

תמר? זה המתוק שלכם? זה מה שאני אמורה לאכול עכשיו בכל פעם שבא לי משהו מתוק? אני טבעונית או שאני בדיאטה? שוקולד חלב זה א׳-ב׳ בעולם הממתקים. איך לעזאזל אני עוברת ככה את השבוע הזה? כל יום אני אוכלת לפחות 3 עוגיות שוקולד צ׳יפס 37%. עוגיפלצת הוא האלטר אגו שלי. העוגיות הן הדלק שלי, הן האהבה הכי גדולה שלי, זו ההתמכרות שלי, אלוהים תעזור לי.

אז התחלתי לחפש מה יש לי בבית שהוא גם מתוק וגם טבעוני ושמעו זה היה חתיכת אתגר. אני עד עכשיו לא מבינה למה שמישהו יאמץ אורח חיים בו הוא לא אוכל שוקולד חלב? כל מה שמתוק בעולם הזה בערך עשוי משוקולד חלב. וגם למי שאינו ג׳אנקי של מתוקים כמוני, תחשבו רגע על כל רגעי השפל שלכם - אחרי יום מבאס בעבודה, אחרי שמישהו עצבן אתכם, כל שעה עגולה בתקופת הסגר קורונה, כשהילדים מחליטים לבחון את סף העצבים שלכם, בערב כשכבר אין כוח לעשות כלום ושום דבר ויש עוד טונה של דברים לעשות. מי מרים אתכם? החברים? המשפחה? הפסיכולוגית? הספורט? התמר? עוד לא שמעתי על אדם אחד שחזר הביתה וירד על קופסה של תמרים כי היה לו יום רע. לא ולא ולא! זה השוקולד, הגלידה והעוגיות - הם תמיד שם בשבילכם, המתוקים, הנפלאים, מרוממי הגוף והנפש, אלה עם החלב - הלא טבעוני. וכן, כבר שמעתי על הטבעונים האלה שחורגים ומעגלים פינות כשיש מתוקים בסביבה. חמודים זה לא עובד ככה, אמרתם טבעונות אז עד הסוף, אתם כמו הדתיים האלה ששמים כיפה ושומרים שבת, אבל בחו״ל זה סבבה לאכול בשר וחלב. חברים או שאתם בפנים או שאתם בחוץ. הפרה עברה את אותו הסבל בין אם זה לטובת החלב של הקפה והגבינה ובין אם זה לטובת השוקולד פרה. אנא מכם עשו לכולנו הלא טבעוניים טובה ותשאירו לנו את כל השוקולד לעצמנו. אנחנו והפרה נודה לכם מראש.

עולה לי, עולה לי, עולה ולא יורד לי

ואז יבואו הטבעונים ויגידו לי, מה את מבינה, רואים שאת חדשה, יש מלא תחליפים מעולים שאת יכולה לאכול. אז קודם כל לא, אבל שלא תגידו שאני אומרת סתם, אני גם אפרט:

1. עוד לא טעמתי עוגיות טבעוניות שעולות ברמתן על העוגיות הלא טבעוניות. ותאמינו לי אני בעניינים. כל ההזמנות שהיו לי ב-Wolt עד שעברתי לנגב (אחח Wolt Wolt איזו אהבה, תנו לי רגע להתרפק) היו מנייט קוקי והאני לולו וכללו גם גרסאות טבעוניות. עוד לא נוצר תחליף מתוק וטבעוני שעולה בטעמו על הרגיל.

2. תאכלי טורטית. למה, אלוהים למה? כמעט יובל עבר ואנשים עדיין אוכלים את החרא הזה. אני בשוק ש׳עלית׳ עדיין מייצרים את זה ושיש לדבר הזה ביקוש. והם עוד הגדילו ומייצרים לזה מלא מוצרים מסביב: גלידות, ארטיק, בראוניז, ממרח, וופל, הכל בטעם טורטית. מה קורה אתכם אנשים? נתחיל מהאריזה הלא מושכת בעליל שנראית כאילו מדובר בחטיף הרשמי של החמאס. אבל עזבו, לימדו אותנו לא להתסכל בקנקן אלא במה שיש בו. טעמתי וישמרני הטעם, מה זה הטעם הזה? כאילו מישהו ייצר מליונים של טורטית אי שם בשנות ה-70 וממשיך למכור לנו את זה עד היום. לא ברור איך הם מצליחים לקחת משהו שמבחינת תכולה אמור להיות בסך הכל טעים (סוכר, וופל, קקאו) ולתת לו טעם של חטיף שעמד בחוץ והתייבש יותר מידי זמן. שילוב של טעם של פעם וטעם של פג תוקף. ואנשים עוד אוכלים את זה בהנאה ומספרים על כמה שזה טעים? לא, אתם לא תעבדו עליי, מספיק לי השאריות במבה של הילדים שעמדה יותר מידי זמן בחוץ.

טעם של פעם עם טעם של פג תוקף

3. שוקולד פנדה- סוף סוף יוזמה מוצלחת שעונה על דרישת השוקולד חלב לטבעונים. הסיפור שלהם מקסים בעיניי: זוג שיזם ליין מוצרי שוקולד חלב לטבעוניים עם נרטיב מעולה, קמפיין מדהים שהצליח בהדסטארט ושוקולד שמיוצר בעבודת יד. חלום. וכל זה עוד לפני שטעמתי. אז הלכתי וטעמתי ווואלה- טעים. באמת! תחליף ראוי שהצליח לספק את הצורך שלי במתוק. ללכת עם להרגיש בלי (או להפך במקרה הזה), לגמרי עובד. מה הבעיה? המחיר. טבלה של שוקולד פרה של עלית עולה בין 4 ל-5.5 ש״ח בהגזמה, שוקולד פנדה לעומת זאת עולה 17.80 לטבלה. הם בתחילת דרכם, הם עדיין שוקולד בוטיקי, מכינים אותו בקטן, בטכניקות מסורתיות אז כמובן שהמחיר יהיה בהתאם. ואני לגמרי מבינה את זה. לקנות פעם באף פעם כשאני מחליטה להתנסות בלהיות טבעונית זה בסדר, אבל מה עם שאר הזמן? כבר אמרתי, מדובר פה בהתמכרות. תעשיות שלמות של שוקולד יסגרו אם אני לא אקנה מהם. ואם אני אקנה שוקולד פנדה כמו שאני קונה את שאר השוקולדים הלא טבעוניים שלי, אין ספק שאני בדרך הבטוחה לפשיטת רגל. אז פנדה יקרים, הלוואי ותצליחו, אתם מעולים, טעימים, ועושים עבודה נפלאה. אבל בינתיים נפרד כידידים, אני אמשיך לספר עליכם לעולם ובשקט בשקט לרכוש שוקולד פרה.

אוכל קדימה אוכל

המשך השבוע עבר די בסדר. אני לא יכולה להגיד שבכל יום שעבר הלכתי לישון שבעה, אבל בסך הכל הכללי, הרוב היה טוב. וזה לא שאין לטבעונים מה לאכול, יש מלא אפשרויות. הבעיה היא בי, אני פשוט שונאת לבשל.

בישול (ויסלחו לי כל חובבי המטבח למיניהם) זאת המטלה (כן מטלה) הכי גרועה שיש. מתכננים, קונים, מכינים, הכל לוקח כל כך הרבה זמן ובשביל מה? בשביל ארוחה שלוקח 10 דקות לאכול? כמה קשים חיי האמא ששונאת לבשל. וגרוע מכך, קשים חיי האמא ששונאת לבשל וגרה בפריפריה.

בגלל זה היה לי כל כך נהדר בתל אביב (אחח Wolt Wolt), יכולתי להזמין לי אוכל כל הזמן. ועכשיו כשאני פה, בנגב, האפשרויות הן הרבה יותר דלות, ולא רק באוכל - בכל דבר שתחפשו (חוץ משדות, זה יש לנו פה בשפע). רעבה כפרה? לכי תכיני משהו. לא, לא, לא.

אבל למי יש את החיים הכי קשים? לאמא ששונאת לבשל, גרה בפריפריה והחליטה שהיא טבעונית. אללה יוסטור. אין לי מאיפה להזמין, אני שונאת להכין, אין לי כלום טבעוני במקרר, אין ממתקים, אין עתיד, בלי תקווה, בלי חלום. איפה תל אביב איפה, אין לי ספק שאם הייתי גרה שם הפוסט הזה היה נראה אחרת לגמרי, כל יום דיווח ממשלוח טבעוני אחר. פה בנגב פשוט אי אפשר להיות טבעוני. אני מצטערת זו דרישה שהציבור לא יכול לעמוד בה. רוצים טבעונים מחוץ לתל אביב - תעשו לנו משלוחים לפה.

היו לי פעם חברים

ואז הגיע הסופ״ש. זה התחיל מארוחת שישי עם השכנים האהובים שלנו שכל הערב הייתי צריכה להסביר ולהצדיק מדוע אני לא נוגעת בחזה עוף, למה אני בוררת את האוכל ומה הקטע שלי עכשיו עם הטבעונות. כן אני לא טבעונית, בעצם כן טבעונית, בעצם רק השבוע, אולי גם שבוע הבא, אולי אחר כך, אולי אאמץ את זה, אולי לא. לא, לא ראיתי את ההרצאה, התחלתי, נרדמתי בפתיח, נכון בשר זה רצח, אני לא ממש אוכלת בשר, אוכלת רק בסופי שבוע, או כשאני אצל אמא, בעצם רק שניצל, ואולי גם חזה עוף, טוב והמבוגר לפעמים, אבל בעצם אוכלת רק עוף לא בקר, איכס בקר, אני לא מסוגלת לחשוב שזה היה פעם פרה, אז רק עוף, לתרנגולות יש לי פחות סנטימטים, הקוקוריקו שלהם מביא לי עצבים, אז אני קרניבורית, בעצם רק לפעמים, בעצם אני יכולה בקלות להיות צמחונית, בלי בעיה, אפילו טבעונית, בעצם חרטטנית.

ואז בשבת הוזמנו לעל האש בבית של מיכל. חבל שאתם לא מכירים אותה, קרן שמש במדבר השממה. חברותית, נחמדה, קלילה, בשלנית מעולה ונהנית מלהכניס אורחים כמו שאני נהנית מלהוציא אותם. כמובן שנעננו בחיוב להזמנה והלכנו לעל האש כדי לאתגר את הטבעונות שלי. גם כאן הייתי צריכה לבוא ולהסביר לאנשים מדוע אני טבעונית ומתי זה כבר יעבור לי. הבשר היה ריחני, מפתה ונראה שכולם נהנים חוץ ממני. כפרה על מיכל שידעה מראש שאני טבעונית אז היא ארגנה לי שלל שיפודי ירקות- קישוא על מקל, פלפל על מקל, עגבניות על מקל, עליי זה לא הקל. ישבתי בצד, אכלתי את הירקות הצרובים שלי וקנאתי בכולם. עם הכל אני יכולה להתמודד אבל באמת, לוותר על עראייס? זה כבר לא הגיוני! סוף סוף הזדמנות לבלוס את הפלא השמנוני והמזין הזה ועכשיו אני טבעונית, משהו בטוח דפוק בעולם הזה (אנחנו ב-2020 נשמה, איזו תובנה הבאת פה).

צורב לי

זה הזמן להתעורר

עוד דבר ששמתי לב אליו בעל האש ובכל השבוע המוזר הזה, זה שלכל כיוון אליו הסתכלתי, כל מנה שחשבתי להזמין, כל מה שראיתי, הרחתי, שקלתי כבר לקחת - מישהו ניסה לדחוף לי טחינה. עכשיו ישנם שני דברים שברורים לי לחלוטין:

1. בעצם כתיבת הפוסט הזה אני מסתכנת בכך שקוראיי הטבעונים יגידו שאיבדתי את זה לגמרי ויפסיקו לעקוב אחרי מה שאני כותבת. זהו סיכון שאני מוכנה לקחת כדי לספר את הסיפור שלי.

2. אני הולכת לכתוב משהו עכשיו שהוא אפילו עוד יותר בעייתי מכל מה שכתוב בפוסט הזה עד כה ואם לא איבדתי מספיק קוראים בסעיף 1 אין ספק שסעיף 2 יעשה היטב את העבודה.

הנה זה בא: אני הולכת עכשיו לשחוט כמה פרות קדושות (חלילה לא לאכול אותם) ופשוט להגיד את זה- די כבר עם הטחינה! (או כמו שהבת שלי אומרת:) טחינה זה איכס! אני לא רוצה להתקרב לטחינה, לא להריח טחינה ובטח ובטח לא רוצה שזה יכנס לגוף שלי.

מאיפה הבאתם את ההנחה הכה שגויה הזו שאם אתה טבעוני אז אתה אוטומטית אוהב טחינה? הרגתם! לא יודעת איך זכינו, אבל לצערי במדינת ישראל טחינה היא קונצנזוס מטורף. יותר קונצנזוס מגורי כלבים, מתינוקות חמודים, מגל גדות, ועדיין, אני אישית שונאת טחינה. יש אנשים שאומרים שטחינה זה החיים. סליחה, טחינה זה מאכל לא מוצלח. אוכל לא אמור להיות נוזלי, שמנוני ודוחה, וחלאס, תפסיקו להגיש לי אותו בכל מקום ועל כל דבר. על מצע, ליד, בתוך, בצד. אין צורך באמת. אני רוצה להיות טבעונית, לא לאבד את התיאבון. וכשאני אומרת טחינה אני גם מדברת על אחותה החלווה שאני מאוד מקווה שמי שהחליט שזה נכון לקרוא לדבר הזה ממתק נמצא עמוק בתחתית הגיהינום. אם יש כאן מוזרים (סליחה מיוחדים) שחולקים איתי את הסלידה לטחינה ספרו לי על עצמכם, בבקשה, אל תשאירו אותי פה לבד.

נקים קהילה יחד, נצא למסעדות, נשים תג טחינה פרינדלי לעסקים שינסו לדחוף לנו טחינה לאוכל ונעשה עליהם חרם. די עם ההנחה השגויה הזו! נוזל לכם קצת בצד של הפה, בעעעע.

קח מקל קח תרמיל בוא איתי אל הגליל

תאמינו או לא, אבל אחרי שיצאתי ממיכל עם התואר ״בוגרת אתגר העל האש והטחינה״ התלהבתי כל כך שאמרתי שאני ממשיכה את הטבעונות שלי לשבוע נוסף. מי צריך בשר וחלב, מי צריך חדוות חיים. טוב לי ככה, רק אני והאוכל הפרווה שלי. מה שכן התחלתי לאבד עניין. נו כמה אני יכולה לצרוך שייקים וטופו ברוטב קארי (הדברים היחידים שאני יודעת להכין). או כמו שהזמר המפורסם שאני לא מאמינה שאני נותנת לו במה פה, אמר פעם: כמה אפשר לאכול סטייק אנטרקוט, מדי פעם צריך פרוסה עם שוקולד ונוי גם את זה עכשיו אסור לך. החלטתי שאני צריכה להרחיק. אני צריכה מקום בו אמצא לי קצת שקט ושלווה, קצת השראה טבעונית אמיתית, קצת שובע. אז ארזתי את עצמי ונסעתי לקיבוץ הרדוף הידוע בהיותו ויגן פרינדלי, שם תהיה פריצת הדרך שלי.

הגעת ליעד

קיבוץ הרדוף נמצא בגליל התחתון, בין חורשות יער לכפרים ערבים. אם לרגע חשבתם וואו איזה משקיענית היא, נוסעת עד לשם בשביל הפוסט שלה הנה הרגע הזה חולף לו - הבית של ההורים נמצא 5 דקות נסיעה משם. רוב חיי גדלתי ליד הקיבוץ הזה ובמשך שנים חשבתי שמדובר בקיבוץ של רוחניקים, מחבקים, מקבלים, טבעונים, אורגניים, שמעולם לא שמעו על סכין גילוח. עבר יותר מעשור מאז הפעם האחרונה שרגלי דרכה שם ותכלס, שום דבר לא השתנה, אני עדיין חושבת ככה. היחידה שהשתנתה זו אני, שהפכתי להיות הרבה יותר דומה להם: מחבקת, מקבלת, חברת קיבוץ, טבעונית והודות לנאטורפיל גם לי אין הרבה עניין בסכין גילוח.

תחנה ראשונה המרכולית של הקיבוץ. במוחי דמיינתי ארץ אפשרויות בלתי מוגבלות למוצרים טבעוניים. במציאות- מכולת. סתם מכולת. נכון, יש שם יותר מוצרים טבעוניים מבמרבית המכולות שביקרתי בהן, אבל לא התרשמתי שהמקום הוא 100 אחוז ויגן פרינדלי. אכזבה. הלכתי למקרר הגבינות למצוא לי גבינה טבעונית במחיר מופקע. שאלתי את המוכר על מה הוא יכול להמליץ לי ותשובתו הייתה: ״אין לי מושג, אני לא טבעוני״.

סתם מכולת

רגע רגע מה? אתה לא טבעוני? אתה קופאי במכולת בקיבוץ הרדוף ואתה לא טבעוני? אז מה אתה? סתם אדם רגיל? אוכל כל? איך אתה יכול לחיות עם עצמך? גר בהרדוף ולא טבעוני? זה כמו שאגור בראש העין ולא אהיה תימניה או בהרצליה ולא אהיה עשירה, חמוד אתה חייב לחזק את הסטריאוטיפ של המקום שאתה חי בו. הייתי בשוק מהאמירה שלו. מבולבלת מהתשובה שלו סיימתי את ביקורי במרכולית, לא אחרי שקניתי לי ארבעה פריטים טבעוניים -גבינה, גבינה צהובה ושתי חפיסות של שוקולד פנדה. על התענוג הזה שילמתי את הסכום הסמלי והנמוך על סך 85 ש״ח. אם הייתי רוטשילד בטוח הייתי הולכת להיות טבעונית.

אחרי הסיבוב החוויתי במכולת, עברתי לבית הקפה. במעלה גבעה קטנטנה מצוי בית קפה חמוד וביתי המגיש תפריט טבעוני לצד מנות רגילות. התיישבתי. חיפשתי את המנה הכי טבעונית, מגרה, נטולת טחינה וזולה שיכולתי למצוא ולשמחתי ראיתי מספר אפשרויות. חיכיתי לבעלת הבית שתבוא ותעזור לי לבחור את המנה. לפתע הגיעה אישה, מוטקאית חביבה ושאלה אותי האם בחרתי לי מנה. אמרתי לה שלא ושאשמח לעזרתה והיא שאלה אותי: ״את טבעונית?״

אמרתי לה: ״כן, בעצם לא, בעצם אני רק מתנסה״.

ואז היא הוציאה מפיה את המשפט הבא, משפט שהיה כה דרמטי והוא שהיה המסמר האחרון בשבוע הטבעונות שלי: ״עזבי אותך, אל תתנסי, זה חרטה ברטה״.

מהההה? חרטה ברטה? את הרגע אמרת את זה? אם בטבעונים נפלה שלהבת מה יגידו אוכלי החזיר? (*אבא אם אתה קורא את זה תדע שאני לא אוכלת חזיר, נשבעת, לא נגעתי אף פעם, רק פעם אחת וזה היה בטעות, לא ידעתי, נשבעת! אבא, זה רק כי חזיר מתחרז עם קיר, פרה לא נשמע טוב, גם עוף, אתה מבין אבא נכון? בבקשה אל תנשל אותי מהירושה).

בעלת הבית של המסעדה הטבעונית בקיבוץ הטבעוני אומרת כאלו מילים על טבעונות?

אוקיי, אוקיי, הבנתי, זה הסוד שלכם, אתם לא טבעונים, אתם רק אנשים חכמים שמתעשרים מטבעונים תמימים. אני לא אתן לזה יד! אני לא אהיה זו שמנצלת את תמימותם של אחרים עבור בצע כסף, או גרוע מזה- זו שמנצלים אותה!

סליחה פרות, סליחה עופות, סליחה דבורים, סליחה כדור הארץ. אחרי שבוע ו-3 ימים רשמית הפסקתי עם הטבעונות והחזרתי לעצמי את רגשות האשמה. אבל בינינו, קטן עליי, מה זה כבר רגשות אשמה? כבר מזמן קיבלתי תואר של דוקטור בזה, לפני 3 שנים כשהפכתי להיות אמא.

נויקי פרינדלי